הלווית הרב המקובל זקן המקובלים הרב יצחק כדורי זצוק"ל
הרחוב החרדי עצר ביום ראשוןכ"ט טבת תשס"ו בשעות הצהרים את מרוצתו. מכל עבר נראו אנשים, נשים וטף הולכים במורד רחוב מלכי ישראל לעבר ככר השבת. בעלי העסקים מכל גווני הקשת שבתו ממלאכה מפני היום העצוב. אחרים שהותירו את חנותם פתוחה, עשו זאת מאחורי דלתות מוגפות או עם שערי ברזל סגורים למחצה
בצידי הדרכים עמדו אנשים נשים וטף ומיררו בבכי. ליד אחת החנויות עמד אברך, ראשו נטוע עמוק בתוך ספר תהילים. עיניו זולגות דמעות ושני ילדיו הקטנים אוחזים בידו. כאשר מבחינים באנשים נוספים כשפניהם כבושים בקרקע, מבינים את גודל האבידה. עם ישראל מלווה את אחת מדמויות ההוד שייחרטו בהיסטוריה היהודית לעד.
הדקות חולפות ביעף. ככר השבת עמוסה באנשים והדרך לעבר המיטה ובימת המספידים – קשה. ההליכה איטית, ובמעלה רחוב שטראוס כבר אין לאן להמשיך. הכול עומדים מצטופפים. אנשים עולים על גדרות, גגות של חנויות, מרפסות ואף על גגות בניינים. מתוך גג רעפים תמים צצה לפתע דמותו של אדם. נראה כי לא היה מקום אחד בו יכלו לצפות לעבר המיטה שלא נוצל.
מיטת הצדיק הוקפה במחסומי משטרה ולידה עמדו עשרות שוטרים בניסיון למנוע מהומה. זה לא עזר. הרצון של אלפי אנשים לשאת, ולו לרגע קט, את מיטתו של הצדיק גרם לאי סדר אדיר בסמיכות למיטה. מרן הגר"ע יוסף שליט"א בתחילת הספדו ביקש מהאנשים לחוס על אלו העומדים לידם ולא לרמוס איש את רעהו. אך לצערנו איבוד שליטה מוחלט של השוטרים שנכחו במקום על המשתתפים במסע ההלוויה לאורך המסלול דחיפות ונפילות רק בכדי לגעת במיטת הצדיק. משטרת ישראל לא ידעה להעריך את כמות האנשים שיגיעו למסע ההלוויה ולכן שלחו מספר מצומצם של שוטרים שלא יכלו להשתלט על חצי מליון האנשים שבאו לחלוק כבוד אחרון לזקן המקובלים בארץ ובעולם.
לאורך כל מסע ההלוויה היו ניסיונות חוזרים ונשנים להידחף פנימה אל החצר הסגורה. הדחיפות הגיעו לשיאן לאחר אמירת "קדיש" על ידי הרב יעקב עדס שליט"א, כאשר הוצאה המיטה מהחצר אל הרחוב. באותו שלב החלה הסתערות המונית לעבר המיטה, בניסיון לגעת או לחזות בה. אגב, בהקשר לנשיאת המיטה הוכרז בלוויה כי במיטה יאחז אך ורק מי שטבל קודם לכן במקווה.
ההסתערות ההמונית איבדה, לאחר דקות ספורות, כל שליטה. אף אחד מאלו שדחפו לא יכל לעצור בעד עצמו, בגלל הדחיקות מאחור. 30 שוטרים ממשטרת ירושלים שניסו להדוף את ההסתערות מצאו את עצמם, לאחר דקות ספורות, מוטחים לקרקע ונדרסים על ידי ההמון השועט. כתוצאה מהמהומה נפצעו שני שוטרים, אחד מהם בגלל מחסום שנפל על רגלו. שני השוטרים נפצעו באורח קל.
הדרמה השנייה התרחשה כאשר קבוצת מלווים גדולה נשענה על גדר אבנים ישנה ברחוב פישל, שקרסה לפתע על אלו שעמדו תחתיה. כתוצאה מההתמוטטות, נפצע באורח בינוני אדם שאבני הגדר פגעו בחזהו. מלבדו נפצעו עוד שישה באורח קל. חובשי מד"א ומתנדבי "הצלה ישראל" שהיו פזורים בין המלווים הגישו עזרה ראשונה לנפגעים באמצעות אופנועים שפילסו בקושי רב דרך בין ההמונים. בנוסף לאלו נפצע בחור ישיבה שטיפס על גג בניין ברחוב הישיבה כדי לצפות בלוויה. מסיבות בלתי ברורות מעד לפתע הבחור מן הגג, מהקומה השלישית. למרבה הנס נפל למרפסת בקומה השנייה, ולא הועף עד למדרכה, וכך נפצע באורח קל עד בינוני בלבד.
ככלות ההספדים, החל הקהל לנוע לעבר ככר השבת, ומשם במעלה רחוב מלכי ישראל לעבר הר המנוחות. ההמונים צעדו בדומייה, כשבדרך חילקו מספר אנשים דפים ובהם הספד בשורות קצרות על דמותו הגדולה של הרב כדורי.
בצידי הדרכים עמדו אנשים נשים וטף ומיררו בבכי. ליד אחת החנויות עמד אברך, ראשו נטוע עמוק בתוך ספר תהילים. עיניו זולגות דמעות ושני ילדיו הקטנים אוחזים בידו. כאשר מבחינים באנשים נוספים כשפניהם כבושים בקרקע, מבינים את גודל האבידה. עם ישראל מלווה את אחת מדמויות ההוד שייחרטו בהיסטוריה היהודית לעד.
הדקות חולפות ביעף. ככר השבת עמוסה באנשים והדרך לעבר המיטה ובימת המספידים – קשה. ההליכה איטית, ובמעלה רחוב שטראוס כבר אין לאן להמשיך. הכול עומדים מצטופפים. אנשים עולים על גדרות, גגות של חנויות, מרפסות ואף על גגות בניינים. מתוך גג רעפים תמים צצה לפתע דמותו של אדם. נראה כי לא היה מקום אחד בו יכלו לצפות לעבר המיטה שלא נוצל.
מיטת הצדיק הוקפה במחסומי משטרה ולידה עמדו עשרות שוטרים בניסיון למנוע מהומה. זה לא עזר. הרצון של אלפי אנשים לשאת, ולו לרגע קט, את מיטתו של הצדיק גרם לאי סדר אדיר בסמיכות למיטה. מרן הגר"ע יוסף שליט"א בתחילת הספדו ביקש מהאנשים לחוס על אלו העומדים לידם ולא לרמוס איש את רעהו. אך לצערנו איבוד שליטה מוחלט של השוטרים שנכחו במקום על המשתתפים במסע ההלוויה לאורך המסלול דחיפות ונפילות רק בכדי לגעת במיטת הצדיק. משטרת ישראל לא ידעה להעריך את כמות האנשים שיגיעו למסע ההלוויה ולכן שלחו מספר מצומצם של שוטרים שלא יכלו להשתלט על חצי מליון האנשים שבאו לחלוק כבוד אחרון לזקן המקובלים בארץ ובעולם.
לאורך כל מסע ההלוויה היו ניסיונות חוזרים ונשנים להידחף פנימה אל החצר הסגורה. הדחיפות הגיעו לשיאן לאחר אמירת "קדיש" על ידי הרב יעקב עדס שליט"א, כאשר הוצאה המיטה מהחצר אל הרחוב. באותו שלב החלה הסתערות המונית לעבר המיטה, בניסיון לגעת או לחזות בה. אגב, בהקשר לנשיאת המיטה הוכרז בלוויה כי במיטה יאחז אך ורק מי שטבל קודם לכן במקווה.
ההסתערות ההמונית איבדה, לאחר דקות ספורות, כל שליטה. אף אחד מאלו שדחפו לא יכל לעצור בעד עצמו, בגלל הדחיקות מאחור. 30 שוטרים ממשטרת ירושלים שניסו להדוף את ההסתערות מצאו את עצמם, לאחר דקות ספורות, מוטחים לקרקע ונדרסים על ידי ההמון השועט. כתוצאה מהמהומה נפצעו שני שוטרים, אחד מהם בגלל מחסום שנפל על רגלו. שני השוטרים נפצעו באורח קל.
הדרמה השנייה התרחשה כאשר קבוצת מלווים גדולה נשענה על גדר אבנים ישנה ברחוב פישל, שקרסה לפתע על אלו שעמדו תחתיה. כתוצאה מההתמוטטות, נפצע באורח בינוני אדם שאבני הגדר פגעו בחזהו. מלבדו נפצעו עוד שישה באורח קל. חובשי מד"א ומתנדבי "הצלה ישראל" שהיו פזורים בין המלווים הגישו עזרה ראשונה לנפגעים באמצעות אופנועים שפילסו בקושי רב דרך בין ההמונים. בנוסף לאלו נפצע בחור ישיבה שטיפס על גג בניין ברחוב הישיבה כדי לצפות בלוויה. מסיבות בלתי ברורות מעד לפתע הבחור מן הגג, מהקומה השלישית. למרבה הנס נפל למרפסת בקומה השנייה, ולא הועף עד למדרכה, וכך נפצע באורח קל עד בינוני בלבד.
ככלות ההספדים, החל הקהל לנוע לעבר ככר השבת, ומשם במעלה רחוב מלכי ישראל לעבר הר המנוחות. ההמונים צעדו בדומייה, כשבדרך חילקו מספר אנשים דפים ובהם הספד בשורות קצרות על דמותו הגדולה של הרב כדורי.
אין תנאי שירות לחנות זו